רוב בעלי העסקים שאני פוגשת לא פוחדים מהמצלמה עצמה. הם פוחדים מהמחשבה שכולם יראו אותם מתבלבלים. שיגמגמו, שישכחו מה רצו להגיד, שהקול יישמע מוזר, שמישהו שהם מכירים יראה את הסרטון ויצחק. אז הם דוחים. עוד שבוע, עוד חודש, "כשאהיה מוכנה".
אם אתם מזהים את עצמכם, אתם לגמרי לא לבד. והחדשות הטובות הן שזה משהו שאפשר ללמוד. לא תכונה שנולדים איתה, מיומנות שמתרגלים.
אנשים שמים לב אליכם הרבה פחות ממה שנדמה
יש מחקר מפורסם שאני אוהבת להזכיר בהקשר הזה. בשנת 2000, הפסיכולוג תומאס גילוביץ' ועמיתיו ביקשו מסטודנטים ללבוש חולצה מביכה, ולהיכנס איתה לחדר מלא אנשים. אחר כך שאלו את הסטודנטים כמה אנשים בחדר, לדעתם, שמו לב לחולצה. הם העריכו שבערך חצי. בפועל, הרבה פחות שמו לב.
לתופעה הזאת קוראים אפקט הזרקור, Spotlight Effect. אנחנו מרגישים כאילו זרקור מופנה אלינו, וכל טעות קטנה שלנו בולטת לכולם. אבל בפועל, כל אחד עסוק בעצמו. הצופה שלכם לא מחפש את הגמגום שלכם. הוא מחפש מידע שיעזור לו, ומישהו שנעים להקשיב לו.
מדברים לאדם אחד, לא לקהל
זה אולי הטיפ הכי חשוב שיש לי. כשאתם מדמיינים "קהל", אלפי אנשים מסתכלים עליכם, הלחץ עולה, והקול הופך לרשמי ומתוח. אבל אף אחד לא צופה בסרטון שלכם בקהל. כל צופה יושב לבד, עם הטלפון שלו, אולי במיטה, אולי בתור לרופא.
אז תדמיינו אדם אחד. לקוחה ספציפית שאתם אוהבים, חברה, מישהו שאתם רוצים לעזור לו. ותדברו אליו, כמו בשיחה. "אתם יודעים מה קרה לי השבוע?" במקום "שלום לכולם, היום אדבר על". ההבדל בטון יורגש מיד.
ועוד טריק קטן שעוזר: להדביק פתק קטן עם חיוך או עם שם של מישהו ליד העדשה. זה נשמע מצחיק, אבל זה מזכיר לכם שאתם מדברים לבן אדם, לא לזכוכית.
טייקים קצרים במקום סרטון שלם
אחת הסיבות הגדולות ללחץ היא הניסיון לצלם סרטון של דקה וחצי בבת אחת, בלי טעויות. ואז, אחרי 50 שניות מושלמות, מתבלבלים במילה אחת, ומתחילים מההתחלה. אחרי הפעם החמישית, כבר אין כוח.
אל תעשו את זה לעצמכם. תחלקו את הסרטון לחלקים קצרים, משפט או שניים כל פעם. תצלמו כל חלק בנפרד, וחברו אותם בעריכה. ככה כל טייק הוא חמש או עשר שניות, טעות לא עולה כלום, ואתם יכולים לצלם כל חלק שוב ושוב עד שאתם מרוצים. רוב הסרטונים שנראים לכם "זורמים" ברשתות צולמו בדיוק ככה.
"אני פשוט לא טובה מול מצלמה"
אף אחד לא "טוב מול מצלמה" בפעם הראשונה. כל מי שאתם רואים ומקנאים בכמה שהוא טבעי, היה פעם בדיוק במקום שלכם. ההבדל הוא שהוא צילם כמה עשרות סרטונים לפני שהגיע לסרטון שאתם רואים.
הסרטון העשירי שלכם יהיה טוב הרבה יותר מהראשון. העשרים טוב יותר מהעשירי. אז אל תשפטו את עצמכם לפי הסרטון הראשון. פשוט תעשו אותו, ואת השני, ואת השלישי.
מה לעשות עם הידיים, הגוף והעיניים?
עיניים – להסתכל לתוך העדשה, לא על המסך. זה מרגיש מוזר בהתחלה, כי רוצים לראות את עצמנו, אבל רק ככה הצופה מרגיש שמדברים אליו.
ידיים – לתת להן לזוז כמו שהן זזות בשיחה רגילה. ידיים קפואות בצד הגוף נראות לא טבעיות. אם קשה, אפשר להחזיק משהו קטן, ספל, עט, משהו שקשור לנושא.
אנרגיה – המצלמה "מורידה" קצת אנרגיה. מה שמרגיש לכם כמו התלהבות מוגזמת, בסרטון ייראה כמו נורמלי. אז קצת יותר חיוך, קצת יותר הבעה, קצת יותר קצב, ממה שהייתם עושים בשיחה רגילה.
5 דקות לפני שמצלמים
- נשימה. כמה נשימות עמוקות ואיטיות. זה מוריד דופק, ומשפר את הקול.
- שלוש נקודות. לא תסריט שלם לשנן, רק שלוש נקודות שאתם רוצים להגיד, על פתק ליד המצלמה.
- חימום. להגיד משהו בקול, לספר לעצמכם מה אתם הולכים להגיד, לפני שמתחילים להקליט.
- טייק ראשון לזריקה. תצלמו טייק אחד בידיעה שהוא לא ייכנס. זה משחרר.
- חיוך לפני שמתחילים. גם אם הנושא רציני. הוא משנה את הקול.
להתחיל בסטוריז
אם הצילום מול מצלמה מלחיץ אתכם במיוחד, סטוריז הם המקום הכי טוב להתחיל בו. הם נעלמים אחרי 24 שעות, הם לא אמורים להיות מושלמים, והקהל מצפה שהם יהיו ספונטניים. אף אחד לא מצפה לתאורה מושלמת או לטקסט מדויק בסטורי.
תתחילו בקטן. סטורי של עשר שניות שמראה משהו מהיום שלכם בעסק, עם משפט אחד. "זה המשלוח שיוצא היום", "זו השאלה שלקוחה שאלה אותי הבוקר". אחרי שבוע של סטוריז קטנים כאלה, תגלו שהמצלמה כבר פחות מפחידה. אחרי חודש, תתחילו לשים לב שאתם אפילו נהנים.
ומה עם התגובות?
הפחד מתגובות שליליות הוא אמיתי, ואני לא אגיד לכם שהוא מופרך. לפעמים יהיו תגובות לא נעימות, זה חלק מלהיות ברשת. אבל ברוב המקרים, בעסק קטן עם קהל ממוקד, רוב התגובות יהיו של אנשים שמתעניינים, שואלים, או מודים.
ואם מגיעה תגובה לא נעימה, אפשר לענות בנימוס, להתעלם, או למחוק. אתם לא חייבים לנהל ויכוח עם אף אחד. המטרה שלכם היא לעזור ללקוחות שלכם, לא לשכנע את כל העולם.
בסוף, הפחד מהמצלמה נשאר הכי חזק כל עוד לא מצלמים. ברגע שמתחילים, הוא מתחיל להתכווץ.
ועוד משהו קטן שעוזר להרבה אנשים: לצפות בסרטונים הישנים שלכם אחרי חודש. בהתחלה זה מביך, אני יודעת. אבל אחרי חודש של צילומים, תראו כמה השתפרתם, וזה נותן כוח להמשיך. ההתקדמות קורה בשקט, ולפעמים צריך להסתכל אחורה כדי לראות אותה.
הרבה בעלי עסקים מתקשים לדבר מול מצלמה, וזה טבעי לגמרי. זה מרגיש מוזר בהתחלה, אבל אחרי כמה סרטונים זה נהיה הרבה יותר קל, ואתם מתחילים להישמע כמו עצמכם.
אם אתם רק מתחילים עם תוכן, כדאי לקרוא קודם מה זה בעצם שיווק באמצעות תוכן. את כל זה, מהרעיון ועד הצילום, אני מלמדת בקורס תוכן לבעלי עסקים קטנים.
המסקנה
אנשים לא מחפשים מציגים מושלמים. הם מחפשים מישהו שאפשר לסמוך עליו, מישהו שמבין עניין ומדבר אליהם בגובה העיניים. וזה בדיוק מה שאתם, גם עם גמגום קטן פה ושם.
בקורס שיווק באמצעות תוכן לבעלי עסקים קטנים יש פרק שלם על דיבור למצלמה, עם תרגילים שעוזרים לשחרר את הלחץ, ושיעור על צילום סטוריז, המקום הכי טוב להתחיל בו, כי הם נעלמים אחרי 24 שעות.
את הקורס לשיווק באמצעות תוכן בניתי לבעלי עסקים שרוצים ליצור בעצמם, בלי צוות ובלי תקציב של חברה גדולה. כמו כל הקורסים לבעלי עסקים קטנים באתר, הוא מעשי ומיועד ליישום מיידי.
עוד מאמרים שיכולים לעניין אתכם:
