לפני כמה זמן גיליתי שמישהו העתיק את האתר שלי. את השם, את העיצוב, את הכל. גיליתי את זה כי לקוחה פנתה אליי בוואטסאפ ושאלה על הזמנה שמעולם לא הייתה אצלי. באותו רגע פתחתי את גוגל, חיפשתי עורך דין לענייני אינטרנט, ותוך זמן קצר הבנתי שאני צריכה סימן מסחר. לא רציתי עורך דין, וגם לא סימן מסחר. רציתי שאף אחד לא יוכל לעשות לי את זה שוב.
עכשיו, תשאלו את עצמכם: מה יותר ישכנע בעל עסק לרשום סימן מסחר? רשימה של חמישה יתרונות משפטיים, או הסיפור הזה?
זה כל הכוח של סטורי טלינג, בפסקה אחת.
למה סיפורים עובדים?
כי ככה בני אדם מבינים את העולם. עובדות נכנסות לראש ויוצאות. סיפורים נשארים. כשאנחנו שומעים סיפור, אנחנו לא רק מקבלים מידע, אנחנו מדמיינים, מרגישים, ומזהים את עצמנו בתוכו. ומה שאנחנו מרגישים, אנחנו זוכרים.
יש ניסוי מפורסם שממחיש את זה, פרויקט בשם Significant Objects של רוב ווקר וג'ושוע גלן מ-2009. הם קנו חפצים זולים ביד שנייה, בשווי כולל של קצת יותר מ-100 דולר. חפצים רגילים לגמרי, קישוטים, צעצועים ישנים, דברים שאף אחד לא היה מסתכל עליהם פעמיים. ואז ביקשו מכותבים לכתוב לכל חפץ סיפור קצר ומומצא, ומכרו אותם באינטרנט עם הסיפור. החפצים נמכרו ביחד ביותר מ-3,000 דולר. אותם חפצים בדיוק. ההבדל היחיד היה הסיפור.
מבנה פשוט לסיפור עסקי
לא צריך להיות סופרים. לרוב הסיפורים העסקיים מספיק מבנה של ארבעה חלקים:
- גיבור – מישהו שהקהל מזדהה איתו.
- בעיה – משהו שקרה לו, או משהו שהוא רצה ולא הצליח להשיג.
- נקודת מפנה – הרגע שבו משהו השתנה. גילוי, החלטה, פגישה.
- פתרון – איך זה נגמר, ומה השתנה בחיים שלו.
ואז, בסוף, הלקח. בגלוי. "אז למה אני מספרת את זה?" זה הרגע שבו הסיפור מתחבר לקהל שלכם.
הטעות הנפוצה: העסק הוא הגיבור
הרבה בעלי עסקים, כשהם שומעים "סטורי טלינג", מספרים את הסיפור של העסק: איך הקמנו, כמה עבדנו, כמה אנחנו טובים. וזה יכול להיות סיפור נחמד, במינון נכון. אבל ברוב המקרים, הגיבור צריך להיות הלקוח.
תחשבו על מאמנת כושר. היא יכולה לספר "אני מאמנת כבר עשר שנים ויש לי תעודות". או שהיא יכולה לספר על אמא לשניים, שניסתה כל מיני שיטות אימון ולא הצליחה, הרגישה עייפה ולא בנוח בגוף שלה, ומשהו בגישה שלה היה שונה, והפעם זה עבד. איזה סיפור יגרום לאמא אחרת, שנמצאת בדיוק באותו מקום, להרים טלפון?
הסיפור השני, כי היא רואה את עצמה בו. העסק הוא הדמות שעזרה לגיבור, לא הגיבור עצמו.
איפה מוצאים סיפורים?
הם כבר אצלכם. רק צריך לשים לב:
- לקוחות. כל לקוח שהגיע עם בעיה ויצא עם פתרון הוא סיפור. תשאלו אותם, באישור כמובן, מה היה לפני ומה השתנה.
- שאלות שחוזרות. שאלה שכל לקוח שואל יכולה להפוך לסיפור: "לקוחה שאלה אותי השבוע משהו ששואלים אותי כל הזמן…"
- טעויות שלכם. אנשים אוהבים סיפורים על טעויות, כי הם אמיתיים, ויש בהם לקח. ואין דבר שבונה אמון יותר ממישהו שמודה שהוא טעה.
- הדרך שלכם. למה התחלתם, מה הביא אתכם לתחום. אצלי, למשל, זה המעבר מהנהלת חשבונות לשיווק.
- רגעים מהיומיום. משהו שקרה בעסק השבוע, שיחה עם לקוח, משהו שהפתיע אתכם.
"לעסק שלי אין סיפור"
אני שומעת את זה הרבה, ואני לא מאמינה לזה. לכל עסק יש סיפורים, כי לכל עסק יש לקוחות, ולכל לקוח יש בעיה שהביאה אותו אליכם. אולי אתם לא רואים את זה כי זה היומיום שלכם, וזה נראה לכם מובן מאליו. אבל מה שמשעמם בשבילכם יכול להיות מרתק בשביל מי שנמצא בדיוק במקום שהלקוח שלכם היה בו לפני חודש.
סיפור אמיתי עדיף על סיפור מושלם
לא צריך לייפות, לא צריך להגזים, ובטח שלא להמציא. סיפורים מומצאים מרגישים, ואנשים מזהים את זה. סיפור קצר, אמיתי, עם פרט אחד ספציפי שאי אפשר היה להמציא, שווה יותר מסיפור מלוטש שנשמע כמו פרסומת. הפרט הקטן, כמו "מספר ההזמנה היה 1002, ואנחנו כבר מזמן אחרי 3,000", הוא מה שגורם לסיפור להרגיש אמיתי.
תרגיל: הסיפור הראשון שלכם
תחשבו על לקוח אחד, ספציפי, שאתם זוכרים. תענו על ארבע שאלות, במשפט אחד כל אחת:
- מי הוא היה כשהגיע אליכם?
- מה הייתה הבעיה שלו?
- מה היה הרגע שבו משהו השתנה?
- איפה הוא היום?
ארבעה משפטים. זה הסיפור. עכשיו הוסיפו משפט אחד בסוף: מה הקהל שלכם יכול ללמוד מזה. יש לכם פוסט.
איך מספרים סיפור בסרטון קצר?
הרבה אנשים חושבים שסטורי טלינג דורש זמן, ושבסרטון של 30 שניות אין מקום לסיפור. אבל דווקא בסרטונים קצרים, סיפור עובד מצוין, כי הוא נותן לצופה סיבה להישאר עד הסוף. הוא רוצה לדעת איך זה נגמר.
הטריק הוא להתחיל מהרגע הכי מעניין, לא מההתחלה. במקום "לפני שנה התחלתי לשים לב ש…", תתחילו ב"מספר ההזמנה היה 1002, ואנחנו כבר מזמן אחרי 3,000". זה ההוק. משם, שני משפטים על מה קרה, משפט אחד על נקודת המפנה, ומשפט אחד על הלקח. ארבעים שניות, סיפור שלם.
ועוד דבר שעוזר: לספר את הסיפור כמו שהייתם מספרים אותו לחברה בבית קפה. לא כמו נאום, לא כמו פרסומת. עם ה"ואז", עם ה"ופתאום", עם הרגש האמיתי שהיה שם. אנשים לא מתחברים לסיפורים מושלמים, הם מתחברים לאנשים שמספרים אותם.
ואם קשה לכם לדבר על עצמכם, תתחילו בסיפורים של לקוחות. זה מוריד את הלחץ, ובדרך כלל גם עובד טוב יותר.
בעלי עסקים חושבים לפעמים שאין להם סיפור מעניין לספר. תאמינו לי, יש. כל לקוח שעזרתם לו, כל טעות שלמדתם ממנה, זה סיפור שמישהו אחר צריך לשמוע.
מי שרוצה קודם להבין את הבסיס, כאן הסברתי למה תוכן טוב מוכר. ובעלי עסקים שרוצים לבנות תוכן שמביא לקוחות, ולא רק לייקים, מוזמנים להכיר את קורס שיווק באמצעות תוכן לבעלי עסקים.
המסקנה
עובדות משכנעות את הראש, וסיפורים משכנעים את הלב. ורוב ההחלטות, גם כשאנחנו משכנעים את עצמנו אחרת, מתקבלות בלב.
בקורס שיווק באמצעות תוכן לבעלי עסקים קטנים יש פרק על סטורי טלינג, עם מבנים, דוגמאות, ותרגול על הסיפורים של העסק שלכם. כי יש לכם סיפורים, רק צריך ללמוד לספר אותם.
ואם בא לכם להעמיק, יש באתר עוד מאמרים על תוכן ושיווק, ויש גם קורסים לבעלי עסקים קטנים שמלמדים את כל זה צעד אחרי צעד.
עוד מאמרים שיכולים לעניין אתכם:
